Street Line
לאורך שנות התפתחותו של מרכז העיר בירושלים, מתכנני העיר ובוניה נאלצים להתמודד עם בעיות דימויו, כפי שהצטיירה במשך הדורות בעיני רוחם של מיליוני אנשים ברחבי תבל. ההתייחסות לגובה המבנים, קו הרקיע שהם יוצרים, וחומר הגמר של החזיתות היוו קריטריון בעל חשיבות עליונה בקביעת התכנון והחקיקה מתוך חשיבה על הגנה על דימויה של העיר. במקביל להקפדה חמורה זו, נזנח נושא אחר קצהו השני של המבנה, דריכתו של פרויקט הענק על פני הקרקע במרכז העיר והתייחסותו אל המרחב העירוני הציבורי, והייעוד הפרוגרמטי של הקומות התחתונות של המבנים. כתוצאה מגישה זו, מרכז העיר בירושלים, המשמש ככור היתוך ובעל השפעה חברתית גדולה על העיר כולה, סובל מעומס של שימושים מסחריים ומצד שני ממחסור במרחב ניטראלי לא צרכני הפתוח לכל תושבי העיר במפלס הרחוב ושימושים ציבוריים על פי צרכיהם של התושבים.
שנת 1967, היוותה נקודת מפתח בעיצוב העיר כולה בכלל ומרכזה בפרט. עד אותה השנה, הבנייה וההתפתחות של מרכז העיר התרחשה באופן אורגני על פי איזון של היוזמות של התושבים המקומיים ויוזמות חיצוניות. עם תום מלחמת ששת הימים הביטחון העצמי ששרר בארץ לאחר הניצחון לווה בתחושה, שמעתה אפשר יהיה לעשות הכל ובכל מחיר. נוצרה אשליה, שישראל נתפתחת למעצמה כל יכולה לא רק בתחום הצבאי והפוליטי. לאופוריה היו השלכות מיידיות גם על מחשבת התכנון בירושלים, בעיקר בעניין פיתוח איזור מרכז העיר, והיא הזינה שאיפות למהפך מהיר בתפקודו ובחזותו של המרכז המוזנח של בירת ישראל. רבים מאבות העיר, מהמתכננים ומציבור האזרחים האמינו, שאפשר יהיה לחולל את השינוי הדרמטי בהינף יד. מצב זה יצר ריק תכנוני אותו מילאו יזמים חיצוניים, בשילוב עם הגישה הנאו ליבראלית שהופיעה באותם השנים, אשר חיפשו למנף את נכסיהם בכל מחיר עם התייחסות מיזערית לצרכים חברתיים ולמרקם העירוני. בעקבות החולשה הכלכלית של רשויות העיר, מגמת התכנון של אותם השנים התאפיינה בהפרטה של שטחים, ששימשו ברובם למטרות ציבוריות שונות רבים במרכז העיר, על ידי יזמים מתוך הסדר כלכלי שנגזר מיחסי קח ותן בין העירייה ליזמים.
מגמה זו היא הרקע להיווצרותם של מבני המתחמים והמגדלים במרכז העיר, המאופיינים בדפוסים שונים של היבדלות מרחבית ומיקסום רווחים, כדוגמת מתחמים מסחריים ומגורי יוקרה. מתחמים אלה מהווים גורם השפעה מרכזי על עיצובו של המרחב העירוני הציבורי וצימצום שטחים בעלי שימוש ציבורי, בעקבות גישתם והשפעתם על המרחב סביבם. שילוב פרוגרמה מסחרית בפנים ובחזיתות, הינו הכלי העיקרי המרכך את קיומם הדומיננטית והפולשנית של מתחמים אלה ומשלבם באופן קוסמטי במרקם העירוני. בנוסף, תלות אבסולוטית זו במסחר יצרה חורים שחורים אורבניים רבים אשר מושבתים בסופי שבוע וחגים בעקבותם אחוזה הגבוה של אוכלוסיה דתית המתגוררים בשכונות הסמוכות וחוקי סטטוס קוו החלים באזורים רבים במרכז העיר.
הפרוייקט בוחן את שינוי התפיסה לגבי תכנון חלקו התחתון של מבנה: האופן בו הוא פוגש את פני הרחוב, מערכת היחסים בין שטחים מסחריים וציבוריים/חברתיים, והשילוב במרקם העירוני. הפעולה התכנונית מתאפיינת בטשטוש גבולות פני המרחב העירוני וגבול שטח המבנה, כאשר המרחב הציבורי נהגה מתוך המבנה עצמו ולא לידו. בנוסף, הפעולה מתאפיינת בהוספת שטחים ציבוריים לא צרכניים אשר ישרתו את תושבי השכונות הסמוכות, במיוחד בימי שבת וחגים, ובכך להפיק בה חיים חדשים. בחינה של השתלבותם הארכיטקטונית והפרוגרמטית-ציבורית של מתחמים ביחס לסביבתם תתן מענה לצרכים ותחזיר את הפרוגרמה הציבורית לשכונות הצמודות למרכז העיר ולעיר כולה.